שפת האהבה
אהבה לא נמדדת במאמץ – אלא בהתאמה
יום האהבה מזכיר לנו עד כמה אנחנו כמהים להרגיש אהובים, מוערכים ונראים. אך אחת האמיתות הכואבות והיפות ביותר במערכות יחסים היא שהאהבה עצמה כמעט אף פעם אינה הבעיה. ברוב המקרים, מה שמכאיב הוא הפער בין האופן שבו אנחנו מבטאים אהבה לבין האופן שבו הצד השני יודע לקבל אותה. אנשים מגיעים לזוגיות מתוך כוונה אמיתית לחיבור. הם משקיעים, מתאמצים, משתנים, מנסים לדייק את עצמם. ובכל זאת חווים אכזבה. לא פעם אני שומעת משפטים כמו: “אני עושה הכול, ובכל זאת הוא/היא לא מרגיש/ה אהוב/ה.” כאן נולד הכאב:
איך ייתכן שיש כל כך הרבה נתינה – ובכל זאת תחושת חסר?
הפער אינו בהכרח רגשי. הוא קוגניטיבי וערכי. לכל אדם יש תבנית פנימית שנוצרה בילדות, במשפחה, בחוויות קודמות ובמערכות היחסים שעיצבו אותו. התבנית הזו מגדירה מהי אהבה, כיצד מזהים אותה ומה מצופה ממנה. מבחינה פסיכולוגית, מדובר במבני התקשרות ובאמונות ליבה שמעצבות את תפיסת הקשר. למשל, אדם שגדל בבית שבו אהבה הובעה דרך דאגה מעשית ופחות דרך מילים חמות, יטה לראות אחריות, יציבות ופעולות כמדד לאהבה. לעומתו, אדם שגדל בסביבה רגשית מילולית יתקשה לחוש ביטחון ללא ביטוי רגשי מפורש. כאשר שני אנשים בעלי דפוסי התקשרות שונים נפגשים, נוצר לעיתים מפגש טעון: כל אחד נותן בדיוק את מה שלמד שהוא אהבה, אך הצד השני מחפש סימנים אחרים ומרגיש שלא אוהבים אותו רק מביטוי לא נכון של אהבה.
כאן מתווספת שכבה נוספת. כאשר איננו חשים אהובים, המערכת הרגשית שלנו נכנסת למצב הגנה. המוח מפרש את החסר כאיום. זה עלול להפעיל מנגנוני הישרדות כמו ביקורת, הסתגרות, ריצוי או דרישה מוגברת. במקום לבקש צורך, אנחנו מגיבים מתוך פגיעה. במקום להבהיר ציפייה, אנחנו מניחים שהצד השני “אמור להבין לבד”. וכשהוא לא מבין אז תחושת הדחייה מעמיקה. מעגל זה שוחק זוגיות אוהבת. אנשים מתחילים לנסות יותר חזק, להתאמץ יותר, לעיתים אף לשנות את עצמם באופן שאינו אותנטי. אך שינוי שנובע מפחד לאבד, ולא מהבנה הדדית, אינו יוצר חיבור אלא מאמץ מתמשך שמוליד תסכול. במקביל, אנו לעיתים עיוורים לביטויי האהבה שכבר קיימים. אם אנו זקוקים למילים, לא נזהה עשייה כאהבה. אם אנו זקוקים למגע, לא נחווה פתרון בעיות כקרבה. כך נוצרת מציאות שבה שני אנשים אוהבים ואפילו מאוד, אך חווים בדידות גם בתוך הקשר.
אהבה, אם כן, היא לא רק רגש. היא גם מערכת תפיסות, דפוסים והרגלים נלמדים. וכאשר לא מדברים עליהם במודע – הם מנהלים את הקשר מאחורי הקלעים.
החדשות הטובות הן שהבנה מייצרת תנועה. כאשר זוג לומד לזהות את סגנון האהבה של כל אחד מהם, משהו מתרכך. פתאום ניתן לראות את הכוונה שמאחורי הפעולה. ניתן לבקש צורך בלי האשמה. ניתן לתרגם במקום להילחם!
במהלך השנים שבהן עבדתי כיועצת זוגית, פגשתי שוב ושוב זוגות שלא סבלו מחוסר אהבה – אלא מחוסר תרגום. מתוך המפגשים הללו נולד משחק זוגי שפיתחתי. לא תרגיל תאורטי, אלא כלי מעשי שמאפשר לכל אחד מבני הזוג לגלות מה באמת גורם לו להרגיש אהוב, מוערך ובטוח. המשחק יוצר שיח שמבוסס על סקרנות ולא על ביקורת, על גילוי ולא על האשמה.
אני מזמינה אתכם להכיר את המשחק הזוגי שיהפוך לכם במהירות את הזוגיות ותחושת התסכול ואי ההבנה אל זוגיות תשוקתית, מלאת אהבה ובעלת ביטויים מדוייקים בקלות!